בין אם זה הילד הראשון שתשלחו לכיתה א’, או הרביעי, המעבר מהגן לבית הספר מעורר רגשות חזקים. מבחינתי ההמלצה הראשונה עבור הורים לחוצים היא לעצור לרגע ולבדוק – כמה התרגשות, גאווה, מתח ודאגה אתם מרגישים באופן יחסי.
לרוב, תמצאו שילדיכם מרגישים כמעט כמוכם. ילדים נוטים להתבונן במבוגרים סביבם ולחקות את דרך ההתמודדות שלהם. זו הזדמנות ללמד אותם כיצד להתמודד עם מעברים ושינויים. מומלץ לערוך חלוקת תפקידים ברורה – בין הילד, ההורים ובית הספר.
תפקיד הילד
ילדים בני שש יכולים בהחלט להתמודד עם הדרישות של כיתה א’. תפקידם להתנסות, לחוות הנאה והצלחה, וגם רגעים של תסכול או עלבון. המפגש עם קושי הוא חיוני, ומאפשר להם לגבש בטחון עצמי, עצמאות ויכולת פתרון בעיות. זכותם גם לחוות רגרסיה, לחזור לבכות או להיצמד להורים בהתחלה, ואפילו לחזור להרטיב. זה נורמלי.
יחד עם זאת, בשלות לכיתה א’ היא כמו רכב עם ארבעה גלגלים, כאשר בעיה בכל גלגל תפריע לנסיעה. הגלגלים הם ההתפתחות הקוגניטיבית, המוטורית, הרגשית והחברתית. אם אתם או הגננת חשים שההתפתחות מתעכבת באחד ה’גלגלים’, מומלץ לפנות בהקדם לייעוץ מקצועי, כדי למנוע תסכולים מיותרים.
תפקיד ההורים
1. להירגע. בדקו מה עוזר לכם (מידע, הכנות, שיחות עם הורים אחרים), מקדו מה מדאיג אתכם ומצאו מענה מתאים.
2. להרגיע את הילדים. ההורה הרגוע יותר ייזום שיחה עם הילד, יברר מה מעסיק אותו ויסייע לו לדמיין איך הדברים ייראו (מבנה גדול יותר, מחברות, צלצולים, אך עדיין יש חצר, חברים ומחנכת). הזכירו לו איך חשש בתחילה ואז התרגל לגן שלו. העבירו מסר לפיו ‘אתה מוכן, אנחנו איתך, ויש לך על מי לסמוך בבית הספר’.
3. לנסח ציפיות מותאמות. אם תצפו שהילדה תקרא מהיום הראשון, תחזור תמיד שמחה, ותהיה חברה של כולם – רק תכינו אותה להתאכזב. היו ריאליים. כשיש קושי – אל תמהרו לשפוט את הילדה, את עצמכם או את המורה והצוות. שיתוף פעולה יועיל יותר מהאשמות.
4. מעורבות, לא התערבות. מומלץ ללוות ולתווך, אבל לא לבצע במקומם (הכנת שיעורים, סידור תיק, פתרון ריב). עזרו להם לחשוב על פתרונות, נחמו כשקשה, ותתאפקו לא להגן מכל דבר.
שיהיה מעבר נעים!!
לשאלות והתייעצות מוזמנים לפנות אליי.